"תגיד, אתה יודע לבשל אוכל פרסי?" שאלה אותי ידידה לפני זמן מה. "קצת" עניתי. "אתה יודע לבשל גורמה סבזי?" הוסיפה ושאלה, "לא, אף פעם לא ניסיתי". "אולי תנסה? אני רוצה להפתיע את בעלי, זה אחד המאכלים שהוא הכי אוהב, ואני, גם אם חיי יהיו תלויים בזה, לא מצליחה לבשל את זה כמו שצריך"
״למה אתה לא גומר מהצלחת?״ שאלה בתיה בקול נוזף ״לא טעים לך?״ מוסיפה במבטא הונגרי כבד. ״מאוד טעים לי בתיה, אבל שבעתי״ אני עונה. "תאכל עד הסוף, תמיד צריך לגמור מהצלחת״. אחת הדירות הראשונות שגרתי בהן כשלמדתי באוניברסיטה היתה בשכונה שאז הייתה מלאה בבתי עסק משפחתיים קטנים.
זה כבר כמה שנים שאנחנו משתדלים להקפיד על ״יום שני ללא בשר״. אנחנו אוכלים בשר פעם או פעמיים בשבוע, אבל בימי שני אנחנו אוכלים ארוחה צמחונית, שזה אומר לא בשר, עוף או דגים. מכיוון שאני לא אוכל פחמימות, ארוחה צמחונית היא אתגר כל פעם מחדש,
באחת הפעמים שחברים באו לבקר, נחה עלי רוח האפייה. זה לא מובן מאליו עבורי. אני מבשל, ויש כאלה שאומרים שאפילו מבשל טוב, אבל אפייה זה סיפור אחר לגמרי. אז חברים מגיעים, ואמא תמיד הייתה אומרת שאי אפשר להגיש תה בלי עוגיות.
יש מאכלים שטעמתי בפעם הראשונה רק אחרי שעברנו לארצות הברית. מאק אנד צ׳יז הוא אחד מהם. בשבילי הוא כל כך אמריקאי, שאפילו מוזר לי לתרגם את השם שלו. מקרוני עם גבינה… אפילו השם לא ממש מעורר תאבון, מאק אנד צ׳יז לעומת זאת מיד מעורר אצלי את בלוטות הטעם.
