יש לי הרבה אהבות בחיים. הרבה מידי מכדי לפרט. שתיים שנמצאות למעלה למעלה, בראש הרשימה, הן קולנוע ובישול. באופן אולי מפתיע, כילד, הייתי אכלן רע, מה זה רע, גרוע, הכי גרוע שאפשר. לא אכלתי שום אוכל שלא הייתה לו צורה גאומטרית ברורה ונפרדת. תפיסת העולם שלי הייתה הפרדת כוחות, כל מרכיב בארוחה צריך לעמוד ברשות עצמו. בצל? עשבי תיבול? אצלי בצלחת??? שום סיכוי!  מרק עוף בשבילי היה נוזל נקי ומסונן במסננת עם החורים הכי קטנים. דגים? אכלתי לראשונה בערך בגיל 26. הייתי יכול לחיות על שניצל ופירה. ואז זה עבר לי. בגיל 25 הגעתי  ---לביקור בפריז, לשבועיים, ונשארתי שנה. כן, פריז היא גם אחת מאותן אהבות, ושם למדתי לאכול, הכל! וכשאני אומר הכל, אני מתכוון ל-הכל! טוב, כמעט הכל, אני עדיין לא אוהב סלק. וחצילים גיליתי רק לפני שנתיים.  

לבשל התחלתי אחרי שחזרתי לישראל מפריז. ומאז לא הפסקתי. לאורך כל שנותי כבוגר עבדתי בתעשיית הקולנוע והטלוויזיה, אהבתי האחרת. הפקתי וביימתי עשרות רבות של הפקות, החל מסרטוני פרסומת ומכירות ועד לתוכניות טלוויזיה בשידור חי וסרטים דוקומנטריים. בישול היה יותר תחביב של שבתות וחגים. מידי פעם הייתי נכנס למטבח ומכין ארוחה חגיגית. הייתי מבשל לחברים. עם הזמן מצאתי את עצמי מבלה יותר זמן במטבח, כן מתוך בחירה. יש כאלה שכשהם צריכים פעילות פיזית שתסיח את דעתם הם שוטפים כלים. אני מבשל. מה אני מבשל? כל מיני, במילון אולי יקראו לזה אקלקטי, אני קורא לזה מה שיש במקרר.

הבסיס של הבישול שלי הוא בית אמא ואבא. לגדול בבית מעורב אתנית חשף אותי לעושר קולינרי. מרבית התבלינים שאני משתמש הם אלו שגדלתי עליהם, כמון כורכום ופפריקה מוצאים את דרכם לכמעט כל תבשיל שאני מכין. עם הזמן והחשיפה לטעמים וריחות אחרים, מגוון המאכלים שאני אוהב להכין ולאכול גדל והתפתח. המקום שמרתק אותי הוא שילוב של הטעמים מסורתיים שגדלתי עליהם עם כאלה שגילית והתאהבתי בהם כבוגר. אולי כדי להספיק לטעום את כל מה שהחסרתי כילד, אהבת האוכל שלי חוצה אוקיינוסים. ממזרח למערב, מצפון לדרום, כמעט בכל נקודה על הגלובוס אני מוצא תבלין, חומר גלם או תבשיל,  שמסעירים את בלוטות הטעם שלי. במטבח הפרטי שלי אני מנסה לשלב בניהם.