אם אתם שומרים כשרות, או לא ממש אוהבים את מה שיש לים להציע, הפוסט הזה לא בשבילכם. למען הגילוי הנאות, פעם גם אני לא ממש התחברתי לפירות ים. גדלתי בבית שבו מאוד הקפידו על חוקי הכשרות, במדינה שבה פירות ים לא היו נפוצים. הפעם הראשונה שבה ראיתי מקרוב פירות ים הייתה בשנות ה 20 המוקדמות שלי.זה היה ב 4 בבוקר, אחרי לילה של שתייה ובילויים במועדון בפריז, הלכתי עם ידידה טובה לנשנש משהו. אני חשבתי על קרואסון, אבל היא חשבה אחרת ומצאתי את עצמי במסעדת דגים שפתוחה כל הלילה ליד לה האל. ״אני אזמין״ היא אמרה. הצרפתית שלי לא הייתה משהו אז, ומכל חילופי הדברים בינה לבין המלצר הבנתי שהיא היא אמרה משהו עם דייג וצלחת. לא עבר הרבה זמן ולשולחן הגיע המלצר, הניח על השולחן מיכל קרח עם בקבוק יין לבן, ומעמד למגש. אחריו הגיע מלצר נוסף נושא בגאווה מגש ענק והניח אותו על השולחן. בהיתי בהלם קל במיטת קרח מרוסק שעליה שכבו כל החיות שיש לים להציע. ״מה הזמנת?״ שאלתי, ״plat de pêcheur״ היא ענתה "זוהי מנת הדגל שלהם״. באותה הפעם היא אכלה את רוב המנה, אני הסתפקתי בעיקר בצ׳יפס שהגיע עם המנה.
מרכיבים
¼ ק״ג שרימפס מנוקים
½ ק״ג מולים
½ ק״ג צדפות קטנות
2 בצלי שאלוט פרוסים לאורך
3 שיני שום פרוסות
1 פלפל ירוק חריף (לא הכרחי)
3 כוכבי אניס
1 קופסת שימורים של פרוסות עגבניה מבושלות
1 כוס יין לבן
1 כף סוכר
1 כפית מלח
1 כפית פלפל שחור
נוזל העגבניות מקופסת השימורים
3 כפות עלי בזיליקום פרוסים לאורך
3 כפות שמן זית
מחממים את שמן הזית במחבת עמוק (או סוטאג׳) על חום בינוני גבוה. מוסיפים את בצלי השאלוט ומאדים קלות. מוסיפים את השום, הפלפל החריף וכוכבי האניס ומאדים כדקה. מוסיפים את פירות הים, ומערבבים. מוסיפים את שאר המרכיבים, מערבבים ומביאים לרתיחה. מבשלים כ 4-5 דקות עד שהשרימפס הופכים ורודים, והמולים נפתחים.
