״המרק של כל המרקים," ככה היה אבא קורא למרק חרירה. ״אלו המילים של סבא?״ שואל אותי הבן הצעיר, ״לא ממש״ אני עונה, "זוהי פרפרזה שלי על המילים שלו, אבל זה מה שהוא התכוון". בבית ההורים מרק היה מנת חובה בכל ארוחת הערב, אבל מרק חרירה לא היה אחד מהם. חרירה היה מרק של חגים ואירועים מיוחדים. זה אפילו קצת מוזר לי שאין לי ממש זיכרונות של המרק המדהים הזה, ועוד עם אבא שאם אכל ארוחת ערב בלי מרק, הרגיש שהלך לישון רעב. שנים אחרי, כשהמרק הפך להיות מנה קבועה על שולחן ארוחת הערב שלנו, שאלתי אותו על החרירה. אבא הילל ושיבח אותו, וסיפר לי בגאווה שגם מוסלמים וגם יהודים במרוקו אכלו את המרק הזה. בחודש הרמדאן, מתוך כבוד הדדי לשכניהם המוסלמים,היהודים לא אכלו את המרק לפני הערב, כיוון שאצל המוסלמים מרק החרירה היה המאכל המסורתי לשבירת הצום היומי. כמובן שאצל היהודים זו הייתה המנה המסורתית במוצאי יום כיפור. למרות שהוא קרא לחרירה, המרק של כל המרקים, לא קיבלתי תשובה ברורה למה לא הכינו יותר חרירה אצל ההורים. כזה היה אבא שלי, מין איש כזה של ניגודים.
מרכיבים
½ ק״ג בשר לצלי חתוך לקוביות קטנות
3 עצמות בקר
½ 1 כוסות חומוס שהושרה למשך הלילה במים
1 כוס עדשים ירוקות שטופים
2 בצלים חתוכים לקוביות
2 גבעולי סלרי חתוכים
3 עגבניות מגוררות
½ כוס פטרוזיליה קצוצה
½ כוס כוסברה קצוצה
1 כוס אטריות למרק
2 כפות מיץ לימון סחוט טרי
¼ כוס קמח
1 כוס מנוזלי המרק
1 כפית כמון
1 כפית כורכום
1 כפית חוואיג׳ למרק
1 כפית מלח
1 כפית פלפל שחור
2 כפות שמן זית
8-10 כוסות מים
מחממים שמן זית בסיר עמוק ומטגנים את הבצל עד שמזהיב. ממליחים ומפלפלים את קוביות הבשר. מוסיפים את עצמות הבקר וקוביות הבשר ומטגנים כ 3-4 דקות. מוסיפים גרגרי חומוס, עדשים, סלרי ועגבניות מגוררות ומערבבים היטב. מאדים כ 4 דקות. מוסיפים מים, מביאים לרתיחה, מנמיכים את האש ומבשלים כ ½ 1 שעות, עד לבישול מלא של המרכיבים. טועמים ומתקנים תיבול אם צריך.
מוציאים כוס מנוזלי המרק לכוס או קערית. מוסיפים ¼ כוס קמח ומערבבים טוב כדי שלא יווצרו גושים. מוסיפים למרק מיץ לימון, פטרוזיליה, כוסברה, אטריות ותערובת המרק והקמח ומערבבים. מבשלים כ 15 דקות תוך כדי ערבוב, עד שהאטריות רכות.
