״למה אתה לא גומר מהצלחת?״ שאלה בתיה בקול נוזף ״לא טעים לך?״ מוסיפה במבטא הונגרי כבד. ״מאוד טעים לי בתיה, אבל שבעתי״ אני עונה. "תאכל עד הסוף, תמיד צריך לגמור מהצלחת״. אחת הדירות הראשונות שגרתי בהן כשלמדתי באוניברסיטה היתה בשכונה שאז הייתה מלאה בבתי עסק משפחתיים קטנים.
״מה אתה מכין?״ שאלה זוגתי כשהתלבטתי מה להביא לשבת אחר הצהריים אצל חברים. ״לא ממש יודע״ השבתי. כשאין לי רעיון מה לבשל אני בדרך כלל הולך לעשות קניות. הלכתי לחנות הירקות השכונתית ומילאתי את עגלת הקניות.
״אמא קנתה את העוגיות האלה שאנחנו אוהבים״ קרא אלי אחי הקטן מיד כשחזרתי הביתה מבית ספר. ״איך אתה יודע?״ הקשיתי, ״זה עוד לא פסח״, ״ראיתי אותן כשהיא הוציאה אותן מהסל.״ הוא ענה. בלוטות הטעם שלי הגיבו מיד ודרשו סיפוק מיידי. ״איפה אמא?״ שאלתי מנסה שהרוק לא ייזל לי מהפה.
