אחד הדברים שהכי זכורים לי מהמטבח של בית ההורים הוא המספר הרב של הסירים שעמדו בו זמנית על הגז. במטבח של כ 8 מטר מרובע שהכיל בתוכו פינת אוכל, נראה לי שבכל רגע נתון היו לפחות 3-4 תבשילים שונים מתבשלים על הכיריים, ובדרך כלל מתווספים אליהם מאפה או שניים בתנור.
״תראה מה קניתי לך״ אמרה זוגתי כשחזרה מעוד יום של קניות והניחה את השקית על השולחן. הגענו לארצות הברית עם ציוד מינימלי, ועיקר התעסוקה שלנו בחודשים הראשונים היה קניות. כשארזנו לפני המעבר, חילקנו בשאננות את כל תכולת הבית בין משפחה וחברים
עוף וחומוס, שניהם ביחד או כל אחד לחוד הם חומרי גלם שאני אוהב כמעט בכל צורה של בישול והכנה. זו כנראה הייתה אחת הסיבות שלא מעט פעמים אלה היו המרכיבים העיקריים של התבשילים של אמא. כשאתה גדל בבית עם 4 אחים ואחיות וזוג הורים עובדים, להכין ארוחות יום יומיות שיקלעו לטעם של כולם זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית.
אני אוהב לבשל כמעט כל סוג של אוכל, אוכל ים תיכוני, מרוקאי, צרפתי, עירקי, וייטנאמי או כל מטבח שיש, העיקר שיהיה טעים. אבל אחד המטבחים האהובים עלי ביותר הוא המטבח שאני קורא לו ״מה שיש במקרר״.
את חג ההודיה אנחנו חוגגים אצל המשפחה המורחבת שלנו כאן. זו לא משימה פשוטה לתאר יחסי הקירבה בין המשתפים בארוחה. באחת הפעמים הראשונות שחגגנו ביחד, הבן הצעיר לקח אתו מצלמת וידאו, עבר אורח אורח ושאל ״איך אתה קשור אלי?״
אחרי שהגשם הראשון מגיע, והרוח מסחררת את עלי השלכת ומבהירה שהיא פה כדי להישאר לפחות עד האביב, אני מוצא את עצמי חוזר אל אחד המאכלים שעושים לי תמיד חם בלב, וגם בבטן. למרות שכילד לא הסכמתי לאכול מאכלים שמכילים יותר ממרכיב אחד,
יש כאלה שקוראים לקציצות בשר ברוטב עגבניות אוכל של ילדים. אם ככה, אז אני ילד. קציצות בשר ברוטב עגבניות הן אחד המאכלים היחידים שאני אוהב מאז שאני זוכר את עצמי. בכלל, יש מעט מאוד מאכלים שאני עדיין אוהב כמו בעבר. מאמא למדתי שאם מכינים קציצות ברוטב עגבניות, כדאי תמיד להכין כמות כפולה, וגם אז לא בטוח שזה יספיק.