שמעון אזולאי
יש לי הרבה אהבות בחיים. הרבה מידי מכדי לפרט. אבל שתיים שנמצאות למעלה למעלה, בראש הרשימה, הן קולנוע ובישול. באופן אולי מפתיע, כילד, הייתי אכלן רע, מה זה רע, גרוע, הכי גרוע שאפשר. לא אכלתי שום אוכל שלא הייתה לו צורה גאומטרית ברורה ונפרדת. תפיסת העולם שלי הייתה הפרדת כוחות, כל מרכיב בארוחה צריך לעמוד ברשות עצמו. בצל? עשבי תיבול? אצלי בצלחת??? שום סיכוי! מרק עוף בשבילי היה נוזל נקי ומסונן במסננת עם החורים הכי קטנים. דגים? אכלתי לראשונה בערך בגיל 26. הייתי יכול לחיות על שניצל ופירה. ואז זה עבר לי. בגיל 25 הגעתי לביקור בפריז, לשבועיים, ונשארתי שנה. כן, פריז היא אחת מאותן אהבות, ושם למדתי לאכול, הכל! וכשאני אומר הכל, אני מתכוון לכל! טוב, כמעט הכל, אני עדיין לא אוהב סלק. וחצילים גיליתי רק לפני שנתיים. לבשל התחלתי אחרי שחזרתי לישראל מפריז. ומאז לא הפסקתי. מה אני מבשל? כל מיני, במילון אולי יקראו לזה אקלקטי, אני קורא לזה מה שיש במקרר.
