כנפיים צלויות ברוטב ברביקיו רימונים
״כולם אוהבים כנפיים״ ענתה לי זוגתי כששאלתי אותה מה כדאי להכין לברביקיו שתכננו. ידעתי שעבורה ברביקיו בלי כנפיים הוא כמו ארוחה צמחונית לקרניבור. לאחד כמוני, שחושב שכנפיים זה נחמד, אבל לא ממש אוכל, ההכללה נראתה לי קצת מוגזמת. ״30? 40? כמה?״
מרק חרירה מרוקאי
״המרק של כל המרקים," ככה היה אבא קורא למרק חרירה. ״אלו המילים של סבא?״ שואל אותי הבן הצעיר, ״לא ממש״ אני עונה, "זוהי פרפרזה שלי על המילים שלו, אבל זה מה שהוא התכוון". בבית ההורים מרק היה מנת חובה בכל ארוחת הערב,
עוף עם פול ירוק בסיר חרס
״תראה מה קניתי לך״ אמרה זוגתי כשחזרה מעוד יום של קניות והניחה את השקית על השולחן. הגענו לארצות הברית עם ציוד מינימלי, ועיקר התעסוקה שלנו בחודשים הראשונים היה קניות. כשארזנו לפני המעבר, חילקנו בשאננות את כל תכולת הבית בין משפחה וחברים
קובה במרק דלעת
יש אנשים שכשאתה אומר להם שיש היום קובה במרק לארוחת ערב, מיד אתה רואה להם בעיניים מבט של ערגה, וכמעט יכול לשמוע את הבטן שלהם מקרקרת. אחת מהאנשים האלה היא זוגתי שתחיה
עוף מרוקאי בגרגרי חומוס
עוף וחומוס, שניהם ביחד או כל אחד לחוד הם חומרי גלם שאני אוהב כמעט בכל צורה של בישול והכנה. זו כנראה הייתה אחת הסיבות שלא מעט פעמים אלה היו המרכיבים העיקריים של התבשילים של אמא. כשאתה גדל בבית עם 4 אחים ואחיות וזוג הורים עובדים, להכין ארוחות יום יומיות שיקלעו לטעם של כולם זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית.
תבשיל בשר טחון עם שעועית וירקות
אני אוהב לבשל כמעט כל סוג של אוכל, אוכל ים תיכוני, מרוקאי, צרפתי, עירקי, וייטנאמי או כל מטבח שיש, העיקר שיהיה טעים. אבל אחד המטבחים האהובים עלי ביותר הוא המטבח שאני קורא לו ״מה שיש במקרר״.
עוגיות יויו מרוקאיות
״מה אפשר להביא?״ שאלתי את החברים שהזמינו אותנו להדלקת נר חנוכה. ״מה שבא לך״ ענו, ״אנחנו סומכים עליך שתביא משהו טעים״. זו בדרך כלל התשובה כשאני שואל מה להביא, מה שמאתגר אותי כל פעם למצוא משהו חדש ומעניין להביא.
קציצות ירק מרוקאיות
״תנסה, לפחות פעם אחת, ואם זה לא יהיה לך טעים אני אכין לך משהו אחר״ הייתה אמא מנסה לשכנע אותי. אבל אני בשלי, מסרב אפילו לטעום. ״שמתי בקציצה רק דברים שאתה אוהב, תפוח אדמה, גזר...״ המשיכה
פאי מייפל פקאן
״אתם רוצים גם עוגה?״ שאלה המלצרית, ״יש לנו עוגות מצוינות״ הוסיפה. הסתכלנו אחד על השנייה מנסים להחליט אם בכלל, ואם כן איזו עוגה לקחת. בתי קפה לא היה מקום שהגענו אליהם לעתים קרובות. בדרך כלל היינו מתגודדים בגינה שהייתה סמוכה לקיוסק השכונתי.
חזה הודו ממולא
את חג ההודיה אנחנו חוגגים אצל המשפחה המורחבת שלנו כאן. זו לא משימה פשוטה לתאר יחסי הקירבה בין המשתפים בארוחה. באחת הפעמים הראשונות שחגגנו ביחד, הבן הצעיר לקח אתו מצלמת וידאו, עבר אורח אורח ושאל ״איך אתה קשור אלי?״
-
שמעון אזולאי
יש לי הרבה אהבות בחיים. הרבה מידי מכדי לפרט. אבל שתיים שנמצאות למעלה למעלה, בראש הרשימה, הן קולנוע ובישול. באופן אולי מפתיע, כילד, הייתי אכלן רע, מה זה רע, גרוע, הכי גרוע שאפשר. לא אכלתי שום אוכל שלא הייתה לו צורה גאומטרית ברורה ונפרדת. תפיסת העולם שלי הייתה הפרדת כוחות, כל מרכיב בארוחה צריך לעמוד ברשות עצמו.