״למה אתה לא גומר מהצלחת?״ שאלה בתיה בקול נוזף ״לא טעים לך?״ מוסיפה במבטא הונגרי כבד. ״מאוד טעים לי בתיה, אבל שבעתי״ אני עונה. "תאכל עד הסוף, תמיד צריך לגמור מהצלחת״. אחת הדירות הראשונות שגרתי בהן כשלמדתי באוניברסיטה היתה בשכונה שאז הייתה מלאה בבתי עסק משפחתיים קטנים.
יש את הימים האלה שאני בוהה במקרר, חושב מה להכין לארוחת ערב. אני מסתכל במרכיבים שיש במקרר, ולא ממש נראה שהם מתחברים לארוחה עם חזה העוף שזוגתי הוציאה להפשיר בבוקר. ״מה בא לך לאכול?״
״מה אתה רוצה לאכול?״ שאלתי את הבן הצעיר. ״אתה יכול להכין את האוכל הזה שאנחנו אוכלים אצל סבתא רחל?״ ״אני לא בטוח למה אתה מתכוון״ עניתי ״איזה אוכל?״ ״האוכל הזה שאנחנו תמיד הולכים עם סבתא ואמא לכיכר״.
״כולם אוהבים כנפיים״ ענתה לי זוגתי כששאלתי אותה מה כדאי להכין לברביקיו שתכננו. ידעתי שעבורה ברביקיו בלי כנפיים הוא כמו ארוחה צמחונית לקרניבור. לאחד כמוני, שחושב שכנפיים זה נחמד, אבל לא ממש אוכל, ההכללה נראתה לי קצת מוגזמת. ״30? 40? כמה?״
״תראה מה קניתי לך״ אמרה זוגתי כשחזרה מעוד יום של קניות והניחה את השקית על השולחן. הגענו לארצות הברית עם ציוד מינימלי, ועיקר התעסוקה שלנו בחודשים הראשונים היה קניות. כשארזנו לפני המעבר, חילקנו בשאננות את כל תכולת הבית בין משפחה וחברים
