״איזה עוגיות תכין הפעם?״ שאל הבן הצעיר כשקופסת העוגיות כמעט והתרוקנה, ״נראה לי עוגיות טחינה״. אי אפשר היה לטעות בהבעה שעלתה על פניו, ״טחינה??״ כן" עניתי, ״אתה אוהב חלבה נכון?״ ״כן״ הוא ענה. ״טחינה וחלבה מכינים מאותו חומר גלם, שומשום״. ״בסדר״ הוא ענה והלך לחדרו. התרגום של הבסדר זה משהו כמו אבא שלי עוד פעם התחיל עם ההמצאות הבלתי אכילות שלו...

ספינג׳

רוב רובם של מאכלי הילדות מתחברים לי עם אמא. היא הייתה זו שמבשלת ביום יום. המטבח היה הממלכה שלה, והיא שלטה בה ביד רמה. מידי פעם, בעיקר בחגים ואירועים מיוחדים, אבא היה נכנס גם הוא למטבח, ומכין מטעמים שהיו ״שלו״. זה לא שאמא לא ידעה להכין אותם, אבל אלו היו מאכלים של אבא. כאילו הוסיף להם איזה שהוא טעם סודי.