"תגיד, אתה יודע לבשל אוכל פרסי?" שאלה אותי ידידה לפני זמן מה. "קצת" עניתי. "אתה יודע לבשל גורמה סבזי?" הוסיפה ושאלה, "לא, אף פעם לא ניסיתי". "אולי תנסה? אני רוצה להפתיע את בעלי, זה אחד המאכלים שהוא הכי אוהב, ואני, גם אם חיי יהיו תלויים בזה, לא מצליחה לבשל את זה כמו שצריך"
״למה אתה לא גומר מהצלחת?״ שאלה בתיה בקול נוזף ״לא טעים לך?״ מוסיפה במבטא הונגרי כבד. ״מאוד טעים לי בתיה, אבל שבעתי״ אני עונה. "תאכל עד הסוף, תמיד צריך לגמור מהצלחת״. אחת הדירות הראשונות שגרתי בהן כשלמדתי באוניברסיטה היתה בשכונה שאז הייתה מלאה בבתי עסק משפחתיים קטנים.
יש מאכלים שטעמתי בפעם הראשונה רק אחרי שעברנו לארצות הברית. מאק אנד צ׳יז הוא אחד מהם. בשבילי הוא כל כך אמריקאי, שאפילו מוזר לי לתרגם את השם שלו. מקרוני עם גבינה… אפילו השם לא ממש מעורר תאבון, מאק אנד צ׳יז לעומת זאת מיד מעורר אצלי את בלוטות הטעם.
יש את הימים האלה שאני בוהה במקרר, חושב מה להכין לארוחת ערב. אני מסתכל במרכיבים שיש במקרר, ולא ממש נראה שהם מתחברים לארוחה עם חזה העוף שזוגתי הוציאה להפשיר בבוקר. ״מה בא לך לאכול?״
״מה אתה מכין?״ שאלה זוגתי כשהתלבטתי מה להביא לשבת אחר הצהריים אצל חברים. ״לא ממש יודע״ השבתי. כשאין לי רעיון מה לבשל אני בדרך כלל הולך לעשות קניות. הלכתי לחנות הירקות השכונתית ומילאתי את עגלת הקניות.
