יש מאכלים שמתקשרים אצלי לאירועים או חגים. יש את אלה שברור למה הם מתקשרים כמו מופלטה למימונה, או עוגת דבש לראש השנה. אחרים מתאימים עצמם לכמה מועדים כמו בורקס גבינה לשבת ולחג שבועות, סיגרים מרוקאים מתוקים למוצאי יום כיפור וחנוכה, ויש את אלה שמתאימים כמעט לכל ארוחה.
לא משנה אם אתם קוראים להן גרייבה, רייבה או ג׳רייבה, העוגיות האלה ממכרות. כשאני מכין אותן, אני חייב להסתיר חלק מהן שבני הבית לא יחסלו אותן לפני שהן תתקררנה. אני לא ממש זוכר מתי טעמתי את העוגיות האלו בפעם הראשונה, נראה שהן תמיד היו שם, חלק ממבחר העוגיות שאמא הייתה מכינה לשבת. עם הזמן שכחתי אותן.
אחד הזיכרונות הכי חזקים מימי ילדותי הוא של אמא עומדת ליד השולחן במטבח הקטן והצר. בקצה השולחן מחוברת מטחנת בשר עשויה מברזל יצוק, בולטת מעט מחוץ לדופן השולחן. מתחת לפתח היציאה של המטחנה קערה עמוקה. לצד המטחנה, צלחות עם בצל, שום, פטרוזיליה, כוסברה ופרוסות לחם שהושרו במים ונסחטו, וכמובן בשר. חוץ מימי שישי, בימי שישי את הבשר החליפו פיסות פילה דג. כמו בטקס,
