אצל ההורים קוסקוס אכלו רק בדרך אחת. את הקוסקוס היו מכינים בעבודת יד, ומאדים מעל סיר מרק. בימים שאמא הכינה קוסקוס אי אפשר היה להיכנס אל המטבח הצפוף שלנו. בקערה אחת סולת שאותה היא הייתה מרטיבה לאט לאט במים, תוך כדי ערבוב כדי שלא ייווצרו גושים.
״מה קרה שאין סלטים?״ שאל אבא כשהתיישב לשולחן ארוחת הערב ביום שישי. ״לא הספקתי״ ענתה אמא, והמשיכה עם פירוט של מה כן היא עשתה באותו היום. היא הספיקה לנקות את הבית, לאפות 2 מגשי בורקס שיהיה לשבת בבוקר, 3 מגשי עוגיות ועוגה אחת, בכל זאת היינו 5 ילדים. בנוסף הספיקה להעמיד את סיר החמין שיתבשל כל הלילה, להאכיל אותנו צהריים, וקצת נשנושים של אחרי צהרים, לדאוג שכולנו נתרחץ, ולהכין ארוחת ערב שבת. רק מלספר על אני מתעייף.
יש פעמים שאני לא ממש מבין מה הענין הזה בחומוס. בסך הכל מדובר בקטניה , טעימה אומנם אבל לא איזשהו דליקטס, טחינה קצת לימון שום ותבלינים . נשמע כמו מין ממרח נחמד, אבל לא איזה משהו שאי אפשר בלעדיו. אבל כל זה עובר לי כשאני יושב ליד שולחן עם צלחת חומוס טרי, פיתה טובה וסחוג. זה הרגע שבו אני שוכח את כל מנות השף עם השמות הפיוטיים, ומתמכר להנאה הצרופה השמורה לחומוס.