חצי או שלם?״ שאל יעקב. ״שלם״ עניתי, ״חצי אני גומר עוד לפני שאני מגיע הביתה״. הוא כמובן לא היה צריך לשאול איזו עוגה. עוגת הפרג המיתולוגית של קונדיטוריית וייס בתל אביב הייתה הפינוק האולטימטיבי לשבת. עבורי, שגדלתי בבית שבו שבת לא הייתה שבת בלי לפחות שתי עוגות שונות, עוגת הפרג של וייס הייתה תחליף הולם לעוגות של אמא. חלק גדול מהחיים במדינה אחרת מזו שגדלת בה, זה למצוא פתרונות לצרכים פשוטים, כמו למשל פרג טחון טרי.
הפעם הראשונה ששמעתי על בננה ברד הייתה בפריז מידידה אמריקאית אי אז בשנות ה80 של המאה הקודמת, והשילוב נשמע לי ממש מוזר. לחם בננה? כאילו מה, שמים בננה על לחם? מה יהיה הדבר הבא, לחם תפוז? ״מה, אף פעם לא שמעת על בננה ברד?״ שאלה הידידה שלי בתדהמה, מסתכלת עלי כאילו הייתה לי ילדות עשוקה.
״איזה עוגיות תכין הפעם?״ שאל הבן הצעיר כשקופסת העוגיות כמעט והתרוקנה, ״נראה לי עוגיות טחינה״. אי אפשר היה לטעות בהבעה שעלתה על פניו, ״טחינה??״ כן" עניתי, ״אתה אוהב חלבה נכון?״ ״כן״ הוא ענה. ״טחינה וחלבה מכינים מאותו חומר גלם, שומשום״. ״בסדר״ הוא ענה והלך לחדרו. התרגום של הבסדר זה משהו כמו אבא שלי עוד פעם התחיל עם ההמצאות הבלתי אכילות שלו...
ספינג׳
רוב רובם של מאכלי הילדות מתחברים לי עם אמא. היא הייתה זו שמבשלת ביום יום. המטבח היה הממלכה שלה, והיא שלטה בה ביד רמה. מידי פעם, בעיקר בחגים ואירועים מיוחדים, אבא היה נכנס גם הוא למטבח, ומכין מטעמים שהיו ״שלו״. זה לא שאמא לא ידעה להכין אותם, אבל אלו היו מאכלים של אבא. כאילו הוסיף להם איזה שהוא טעם סודי.
לפני כמה חודשים כשכמה חברים הודיעו שהם מגיעים לבקר, נחה עלי רוח האפייה, וזה לא משהו שקורה לעיתים קרובות. למרות שאני מבשל, ויש כמה שיגידו שאפילו מבשל טוב, אפייה זה סיפור אחר. אבל, באים חברים, ואמא שלי תמיד אמרה שאי אפשר שלא יהיו עוגיות ליד התה. אמא כבר מזמן לא איתנו, גם אבא לא, ומאיפה אני אמצא עכשיו מתכון טוב לעוגיות? מזל שבאחד הביקורים בישראל פגשתי את דודה דינה של משה, שידועה אצלנו במשפחה בזכות כישרון האפייה שלה והיתה מוכנה לחלוק איתי את המתכון המפורסם שלה ל.. ״עוגיות? יש לי מתכון מצוין בשבילך, קלי קלות.״
טוב אני רושם אני אומר לה…
