בבקה
״אבא, אתה יכול להכין את העוגה שסבתא מכינה?״ שאל אותי הבן ״איזה מהן?״ עניתי, למרות שמיד ידעתי לאיזה עוגה הוא מתכוון ״סבתא מכינה הרבה עוגות״. ״זאת הטעימה, שנראית כמו בורג עם שוקולד״. התקשרתי לאמא "העוגה הזאת?״ אמרה אמא ״זו לא בעיה,
המבורגר צמחוני
"אבא, החברים שלי יכולים לבוא לארוחת ערב?״ קיבלתי טקסט מהבן הצעיר. ״בטח״ עניתי. לשמחתי, רוב החברים של הבן הצעיר אוהבים לאכול אצלנו, ונהנים מהטעמים שלא תמיד מוכרים להם. הפעם התלבטתי מה להכין. לפני כמה שנים אימצנו לנו את המנהג של יום שני ללא בשר, כך שיום שני בשבוע הפך יום של נסיונות אוכל.
חטיפי גבינה וזיתים
כששיחת הטלפון מזוגתי מתחילה ב ״אני יודעת שזה קצת ברגע האחרון״ לשנינו היה ברור מה יבוא אחר כך. ״מה הפעם?״ שאלתי, "יש לנו מפגש בעבודה״ ״מתי?״ שאלתי, אחרי דממה קלה הגיע התשובה בקול רך ״הערב״. ״הערב? כאילו עוד כמה שעות?״
חזה עוף ממולא בקייל ופטריות
יש את הימים האלה שאני בוהה במקרר, חושב מה להכין לארוחת ערב. אני מסתכל במרכיבים שיש במקרר, ולא ממש נראה שהם מתחברים לארוחה עם חזה העוף שזוגתי הוציאה להפשיר בבוקר. ״מה בא לך לאכול?״
מפרום
"אולי תכין מפרום?״ שאלה זוגתי בקול הזה שהיא שומרת לדברים שהיא רוצה, אבל ממש רוצה. ״מפרום? עכשיו? באמצע הקיץ?״ ניסיתי להתחמק. ״קודם כל, כבר מזמן הבטחת שתכין לי ואף פעם לא הכנת".
שבלולי קינמון
״אבא, אתה יכול להכין את העוגה הזאת שאכלנו במול?״ ביקש הבן. הוא לא היה צריך לפרט, לשנינו היה ברור לאיזו עוגה הוא התכוון. הגענו לארצות הברית הרבה לפני המכולה עם הציוד ששלחנו ויצאנו כולנו למול לקנות ציוד בסיסי. כמובן שהלכנו לאיבוד.
כיכר בשר במעטפת חצילים
״מה אתה מכין?״ שאלה זוגתי כשהתלבטתי מה להביא לשבת אחר הצהריים אצל חברים. ״לא ממש יודע״ השבתי. כשאין לי רעיון מה לבשל אני בדרך כלל הולך לעשות קניות. הלכתי לחנות הירקות השכונתית ומילאתי את עגלת הקניות.
מקלות לחם עם זיתים גבינה וסומאק
״איזה ריח טוב״ אמרה זוגתי כשנכנסה הביתה אחרי יום עבודה ארוך. ״אני רואה שחזרת להשתמש במתנה שקנינו לך״. כשעברנו לגור בארצות הברית לא ממש מצאנו לחם שאהבנו באיזור שבו גרנו, ואחת המתנות הראשונות שזוגתי והילדים קנו לי הייתה מכונת לחם. ״בא לי לחם עם שום״ אמר הבן הבכור ״אבא, אני רוצה לחם עם גרעינים״ המשיך אחריו הצעיר. ״אולי תכין לחם עם רוזמרין ועגבניות מיובשות?״ שאלה זוגתי.
בראוניז
״אמא, תגידי לו, הוא לא נותן לי מהעוגה״ היה אחי הקטן מיילל. ״תאכלו קודם ארוחת צהריים״ הייתה אמא אומרת כשהיא מתבוננת איך אנחנו הילדים אוכלים פרוסה אחר פרוסה מהעוגה. כשאמא הייתה מכינה עוגת שוקולד לשבת, היא בדרך כלל לא הייתה שורדת את יום שישי. ״אני קיבלתי רק שתי פרוסות, וכולם לקחו כבר ארבע״ התלוננה אחותי. ״תשאירו לפחות קצת לאבא, אין לי זמן להכין עוד עוגה״ הייתה אמא מוסיפה ולוקחת את שארית העוגה.
שווארמה ביתית
״מה אתה רוצה לאכול?״ שאלתי את הבן הצעיר. ״אתה יכול להכין את האוכל הזה שאנחנו אוכלים אצל סבתא רחל?״ ״אני לא בטוח למה אתה מתכוון״ עניתי ״איזה אוכל?״ ״האוכל הזה שאנחנו תמיד הולכים עם סבתא ואמא לכיכר״.
-
שמעון אזולאי
יש לי הרבה אהבות בחיים. הרבה מידי מכדי לפרט. אבל שתיים שנמצאות למעלה למעלה, בראש הרשימה, הן קולנוע ובישול. באופן אולי מפתיע, כילד, הייתי אכלן רע, מה זה רע, גרוע, הכי גרוע שאפשר. לא אכלתי שום אוכל שלא הייתה לו צורה גאומטרית ברורה ונפרדת. תפיסת העולם שלי הייתה הפרדת כוחות, כל מרכיב בארוחה צריך לעמוד ברשות עצמו.