קציצות עוף מהממות בכוסברה ולימון
יש את הימים האלה שמרפי מגיע לבקר אותך. הימים ששום דבר לא מסתדר בהם. לא מדובר על דרמות גדולות, אבל איכשהו כל מה שתכננת באותו יום משתבש. זה היה אמור להיות יום פרודיקטיבי, מתוכנן למופת. ואז פדקס מביאים לך את החבילה הלא נכונה...
סי-באס צרוב על מצע רטטוי
״אתה בטוח שזה מה שאתה רוצה להכין כמנה ראשונה לליל הסדר?״ שאלה זוגתי במבט שאחריו אתה תוהה אם לא היה עדיף הבוקר להישאר במיטה ולשחק חולה. ״חשבתי שזו יכולה מנה ראשונה מאוד מוצלחת״ עניתי מנסה להישמע משכנע. ״להיפך, אני בטוחה שהמנה תהיה מוצלחת, אפילו מאוד מוצלחת״ היא הוסיפה, ״אבל להכין 25 מנות אישיות? כאלה שצריך להכין על המקום כדי שיהיו מוצלחות??״
עוגת פרג
חצי או שלם?״ שאל יעקב. ״שלם״ עניתי, ״חצי אני גומר עוד לפני שאני מגיע הביתה״. הוא כמובן לא היה צריך לשאול איזו עוגה. עוגת הפרג המיתולוגית של קונדיטוריית וייס בתל אביב הייתה הפינוק האולטימטיבי לשבת. עבורי, שגדלתי בבית שבו שבת לא הייתה שבת בלי לפחות שתי עוגות שונות, עוגת הפרג של וייס הייתה תחליף הולם לעוגות של אמא. חלק גדול מהחיים במדינה אחרת מזו שגדלת בה, זה למצוא פתרונות לצרכים פשוטים, כמו למשל פרג טחון טרי.
גלילות חצילים ממולאות בשר ברוטב עגבניות
מערכת היחסים ביני לבין חצילים במשך שנים הייתה של התעלמות הדדית. הוא היה שקוף עבורי. הייתי עובר על פני דוכן חצילים בשוק, ואפילו לא הייתי מבחין בו. כשמישהו היה מכין מנת חצילים הייתי מתעלם ממנה כאילו לא הייתה.
עוף בסילאן וסויה
״מה זה הטעם שיש לעוף?״ שאלה אמא כשהיא עדין מנסה לזהות אותו בעצמה, ״טעים?״ שאלתי בתגובה ״כן, אבל אני לא מצליחה לזהות אותו״. ״סילאן״ עניתי ״אתה מוסיף סילאן לעוף?״ ״כן, וגם סויה״.
בננה שוקולד ברד
הפעם הראשונה ששמעתי על בננה ברד הייתה בפריז מידידה אמריקאית אי אז בשנות ה80 של המאה הקודמת, והשילוב נשמע לי ממש מוזר. לחם בננה? כאילו מה, שמים בננה על לחם? מה יהיה הדבר הבא, לחם תפוז? ״מה, אף פעם לא שמעת על בננה ברד?״ שאלה הידידה שלי בתדהמה, מסתכלת עלי כאילו הייתה לי ילדות עשוקה.
עוגיות טחינה
״איזה עוגיות תכין הפעם?״ שאל הבן הצעיר כשקופסת העוגיות כמעט והתרוקנה, ״נראה לי עוגיות טחינה״. אי אפשר היה לטעות בהבעה שעלתה על פניו, ״טחינה??״ כן" עניתי, ״אתה אוהב חלבה נכון?״ ״כן״ הוא ענה. ״טחינה וחלבה מכינים מאותו חומר גלם, שומשום״. ״בסדר״ הוא ענה והלך לחדרו. התרגום של הבסדר זה משהו כמו אבא שלי עוד פעם התחיל עם ההמצאות הבלתי אכילות שלו...
ספינג׳
ספינג׳
רוב רובם של מאכלי הילדות מתחברים לי עם אמא. היא הייתה זו שמבשלת ביום יום. המטבח היה הממלכה שלה, והיא שלטה בה ביד רמה. מידי פעם, בעיקר בחגים ואירועים מיוחדים, אבא היה נכנס גם הוא למטבח, ומכין מטעמים שהיו ״שלו״. זה לא שאמא לא ידעה להכין אותם, אבל אלו היו מאכלים של אבא. כאילו הוסיף להם איזה שהוא טעם סודי.
עוף בסומאק
״מה זה התבלין הזה?״ שאלה אמא כשהוצאתי את הסומאק מהארון, ״סומאק״ עניתי, ״איזה טעם יש לו?״ ״הוא קצת חמצמץ״ עניתי, ״ולמה אתה משתמש בו?״ המשיכה לשאול, ״אפשר באורז, בקציצות, היום אני מוסיף אותו לעוף״.