"אולי תכין מפרום?״ שאלה זוגתי בקול הזה שהיא שומרת לדברים שהיא רוצה, אבל ממש רוצה. ״מפרום? עכשיו? באמצע הקיץ?״ ניסיתי להתחמק. ״קודם כל, כבר מזמן הבטחת שתכין לי ואף פעם לא הכנת".
שבלולי קינמון
״אבא, אתה יכול להכין את העוגה הזאת שאכלנו במול?״ ביקש הבן. הוא לא היה צריך לפרט, לשנינו היה ברור לאיזו עוגה הוא התכוון. הגענו לארצות הברית הרבה לפני המכולה עם הציוד ששלחנו ויצאנו כולנו למול לקנות ציוד בסיסי. כמובן שהלכנו לאיבוד.
כיכר בשר במעטפת חצילים
״מה אתה מכין?״ שאלה זוגתי כשהתלבטתי מה להביא לשבת אחר הצהריים אצל חברים. ״לא ממש יודע״ השבתי. כשאין לי רעיון מה לבשל אני בדרך כלל הולך לעשות קניות. הלכתי לחנות הירקות השכונתית ומילאתי את עגלת הקניות.
מקלות לחם עם זיתים גבינה וסומאק
״איזה ריח טוב״ אמרה זוגתי כשנכנסה הביתה אחרי יום עבודה ארוך. ״אני רואה שחזרת להשתמש במתנה שקנינו לך״. כשעברנו לגור בארצות הברית לא ממש מצאנו לחם שאהבנו באיזור שבו גרנו, ואחת המתנות הראשונות שזוגתי והילדים קנו לי הייתה מכונת לחם. ״בא לי לחם עם שום״ אמר הבן הבכור ״אבא, אני רוצה לחם עם גרעינים״ המשיך אחריו הצעיר. ״אולי תכין לחם עם רוזמרין ועגבניות מיובשות?״ שאלה זוגתי.
בראוניז
״אמא, תגידי לו, הוא לא נותן לי מהעוגה״ היה אחי הקטן מיילל. ״תאכלו קודם ארוחת צהריים״ הייתה אמא אומרת כשהיא מתבוננת איך אנחנו הילדים אוכלים פרוסה אחר פרוסה מהעוגה. כשאמא הייתה מכינה עוגת שוקולד לשבת, היא בדרך כלל לא הייתה שורדת את יום שישי. ״אני קיבלתי רק שתי פרוסות, וכולם לקחו כבר ארבע״ התלוננה אחותי. ״תשאירו לפחות קצת לאבא, אין לי זמן להכין עוד עוגה״ הייתה אמא מוסיפה ולוקחת את שארית העוגה.
שווארמה ביתית
״מה אתה רוצה לאכול?״ שאלתי את הבן הצעיר. ״אתה יכול להכין את האוכל הזה שאנחנו אוכלים אצל סבתא רחל?״ ״אני לא בטוח למה אתה מתכוון״ עניתי ״איזה אוכל?״ ״האוכל הזה שאנחנו תמיד הולכים עם סבתא ואמא לכיכר״.
סיגרים מרוקאים
״בואו, הולכים לבקר את סבתא״ אמר אבא. שמחנו, אחי ואני מאוד אהבנו את הביקורים אצל סבתא. סבתא גרה בשכונה ישנה בצד השני של העיר. באותם שנים להגיע אליה היה כרוך בנסיעה בשני אוטובוסים, והליכה לא קצרה ברגל.