דן, חבר ילדות שלי, ואני בילינו ביחד ימים ארוכים של הנאה. באחת הפעמים אמא שלו הציעה לנו לאכול ושאלה אם אני אוהב פשטידה. ״מאוד״ השבתי בשמחה. פשטידה מרוקאית הייתה אחד המאכלים האהובים עלי.
כנפיים צלויות ברוטב ברביקיו רימונים
״כולם אוהבים כנפיים״ ענתה לי זוגתי כששאלתי אותה מה כדאי להכין לברביקיו שתכננו. ידעתי שעבורה ברביקיו בלי כנפיים הוא כמו ארוחה צמחונית לקרניבור. לאחד כמוני, שחושב שכנפיים זה נחמד, אבל לא ממש אוכל, ההכללה נראתה לי קצת מוגזמת. ״30? 40? כמה?״
מרק חרירה מרוקאי
״המרק של כל המרקים," ככה היה אבא קורא למרק חרירה. ״אלו המילים של סבא?״ שואל אותי הבן הצעיר, ״לא ממש״ אני עונה, "זוהי פרפרזה שלי על המילים שלו, אבל זה מה שהוא התכוון". בבית ההורים מרק היה מנת חובה בכל ארוחת הערב,
עוף עם פול ירוק בסיר חרס
״תראה מה קניתי לך״ אמרה זוגתי כשחזרה מעוד יום של קניות והניחה את השקית על השולחן. הגענו לארצות הברית עם ציוד מינימלי, ועיקר התעסוקה שלנו בחודשים הראשונים היה קניות. כשארזנו לפני המעבר, חילקנו בשאננות את כל תכולת הבית בין משפחה וחברים
קובה במרק דלעת
יש אנשים שכשאתה אומר להם שיש היום קובה במרק לארוחת ערב, מיד אתה רואה להם בעיניים מבט של ערגה, וכמעט יכול לשמוע את הבטן שלהם מקרקרת. אחת מהאנשים האלה היא זוגתי שתחיה
עוף מרוקאי בגרגרי חומוס
עוף וחומוס, שניהם ביחד או כל אחד לחוד הם חומרי גלם שאני אוהב כמעט בכל צורה של בישול והכנה. זו כנראה הייתה אחת הסיבות שלא מעט פעמים אלה היו המרכיבים העיקריים של התבשילים של אמא. כשאתה גדל בבית עם 4 אחים ואחיות וזוג הורים עובדים, להכין ארוחות יום יומיות שיקלעו לטעם של כולם זוהי משימה כמעט בלתי אפשרית.