״אמא קנתה את העוגיות האלה שאנחנו אוהבים״ קרא אלי אחי הקטן מיד כשחזרתי הביתה מבית ספר. ״איך אתה יודע?״ הקשיתי, ״זה עוד לא פסח״, ״ראיתי אותן כשהיא הוציאה אותן מהסל.״ הוא ענה. בלוטות הטעם שלי הגיבו מיד ודרשו סיפוק מיידי. ״איפה אמא?״ שאלתי מנסה שהרוק לא ייזל לי מהפה.
״אתה באמת יודע לבשל?״ שאלה איזבל (שם מומצא בהחלט) כשישבנו לפנות בוקר במסעדה קטנה בפריז אחרי בילוי של לילה רווי אלכוהול. במעורפל זכרתי שדיברנו במשך הערב על אוכל ועל בישולים. כנראה שהאלכוהול גרם לי להרגיש לפחות גורדון רמזי כי עניתי ״כן, אני מבשל מצוין״ מנסה להרשים את איזבל.
אחד הדברים שהכי זכורים לי מהמטבח של בית ההורים הוא המספר הרב של הסירים שעמדו בו זמנית על הגז. במטבח של כ 8 מטר מרובע שהכיל בתוכו פינת אוכל, נראה לי שבכל רגע נתון היו לפחות 3-4 תבשילים שונים מתבשלים על הכיריים, ובדרך כלל מתווספים אליהם מאפה או שניים בתנור.
